Bava Kamma 116

Kapitel 116

א ולאסטמורי בגוה תיקו

1 sollte er es bewachen und beobachten? – Dies bleibt unentschieden.

ב כיצד משלמת מה שהזיקה וכו': מנה"מ

2 AUF WELCHE WEISE IST DER SCHADEN ZU BEZAHLEN &C. Woher dies?

ג אמר רב מתנה דאמר קרא (שמות כב, ד) ובער בשדה אחר מלמד ששמין על גב שדה אחר

3 R. Mathna erwiderte: Die Schrift sagt:und in einem fremden Felde abweiden läßt, dies lehrt, daß die Schätzung nach dem fremden Felde zu erfolgen habe. –

ד האי ובער בשדה אחר מבעי ליה לאפוקי רה"ר

4 [Die Worte:] und in einem fremden Felde abweiden läßt, sind ja nötig, um das öffentliche Gebiet auszuschließen!? –

ה א"כ לכתוב רחמנא ובער בשדה חבירו א"נ שדה אחר מאי בשדה אחר ששמין על גב שדה אחר

5 Es könnte ja heißen: und das Feld seines Nächsten abweiden läßt, oder: ein fremdes Feld, wenn es aber heißt: in einem fremden Felde, so bedeutet dies, daß man das ganze Feld schätze. –

ו ואימא כוליה להכי הוא דאתא לאפוקי רה"ר מנלן

6 Vielleicht deutet es nur darauf, woher nun, daß das öffentliche Gebiet auszuschließen sei? –

ז אם כן לכתביה רחמנא גבי תשלומין (שמות כב, ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר ל"ל דכתביה רחמנא גבי ובער ש"מ תרתי

7 Wenn dem so wäre, so würde es ja der Allbarmherzige neben bezahlen geschrieben haben: das beste seines Feldes und das beste seines Weinberges soll er bezahlen für das fremde Feld, wenn es aber neben abweiden steht, so ist hieraus beides zu entnehmen. –

ח היכי שיימינן א"ר יוסי בר חנינא סאה בששים סאין ר' ינאי אמר תרקב בששים תרקבים חזקיה אמר קלח בששים קלחים

8 Wie erfolgt die Schätzung? R. Jose b. Ḥanina sagt, eine Seá bei sechzig Seá; R. Jannaj sagt, ein Trikab bei sechzig Trikab; Ḥizqija sagt, einen Stengel bei sechzig Stengeln.

ט מיתיבי אכלה קב או קביים אין אומרים תשלם דמיהן אלא רואין אותה כאילו היא ערוגה קטנה ומשערים אותה מאי לאו בפני עצמה

9 Man wandte ein: Hat es einen Kab oder zwei Kab gefressen, so sage man nicht, es sei der richtige Wert zu ersetzen, vielmehr betrachte man es als kleines Beet und schätze dessen Wert. Doch wohl einzeln!? –

י לא בששים

10 Nein, sechzigfach.

יא ת"ר אין שמין קב מפני שמשביחו ולא בית כור מפני שפוגמו

11 Die Rabbanan lehrten: Man schätze nicht einen Kab, weil man ihn bevorteilt, auch nicht eine ganze Korfläche, weil man ihn benachteiligt. –

יב מאי קאמר א"ר פפא ה"ק אין שמין קב בששים קבים מפני שמשביח מזיק ולא כור בששים כורין מפני שפוגם מזיק

12 Wie ist dies zu verstehen? R. Papa erwiderte: Er meint es wie folgt: man schätze nicht einen Kab bei sechzig Kab, weil der Schädiger bevorteilt werden würde, auch nicht einen Kor bei sechzig Kor, weil der Schädiger benachteiligt werden würde.

יג מתקיף לה רב הונא בר מנוח האי ולא בית כור ולא כור מבעי ליה

13 R. Hona b. Manoaḥ wandte ein: Wieso heißt es demnach Korfläche, es sollte ja Kor heißen!?

יד אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא הכי קתני אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק ולא קב בבית כור מפני שפוגם ניזק אלא בששים

14 Vielmehr, erklärte R. Hona b. Manoaḥ im Namen R. Aḥas. des Sohnes R. Iqas, meint er es wie folgt: man schätze nicht einen einzelnen Kab, weil der Geschädigte bevorteilt werden würde, auch nicht einen Kab bei einer Korfläche, weil der Geschädigte benachteiligt werden würde, sondern sechzigfach.

טו ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה אתא לקמיה דריש גלותא א"ל לדידי חזי לי ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי והוו שוו מאה זוזי זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא אמר גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי אתא לקמיה דר"נ א"ל בששים

15 Einst fällte jemand eine fremde Dattelpalme, und als er darauf vor den Exilarchen kam, sprach dieser: Ich sah sie früher; es waren drei in einer Reihe und sie waren hundert Zuz wert; geh, bezahle ihm dreiunddreißig und ein Drittel [Zuz]. Da sprach jener: Was soll ich beim Exilarchen, der nach persischem Gesetze Recht spricht! Darauf kam er vor R. Naḥman, und dieser entschied: sechzigfach.

טז א"ל רבא אם אמרו בנזקי ממונו יאמרו בנזקי גופו

16 Raba sprach zu ihm: Wenn sie dies von der durch sein Eigentum angerichteten Schädigung gesagt haben, sollte es auch von einer persönlich angerichteten Schädigung gelten!?

יז אמר ליה אביי לרבא בנזקי גופו מאי דעתיך דתניא המבכיר כרמו של חבירו סמדר רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן ואילו בששים לא קתני

17 Abajje erwiderte Raba: Hinsichtlich der persönlich angerichteten Schädigung stützest du dich wohl auf die Lehre, daß, wenn jemand die unreifen Früchte eines fremden Weinberges abgelesen hat, man ihn schätze, wieviel er vorher wert war und wieviel er nachher wert ist, und es heißt nicht: sechzigfach, aber wird etwa desgleichen nicht auch von einem Tiere gelehrt!?

יח אטו גבי בהמתו נמי מי לא תניא כי האי גוונא דתניא קטמה נטיעה רבי יוסי אומר גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבעה כסף אכלה חזיז רבי יוסי הגלילי אומר נידון במשוייר שבו וחכמים אומרים רואין אותה כמה היתה יפה וכמה היא יפה

18 Es wird nämlich gelehrt: Biß [ein Vieh ein fremdes] Reis ab, so ist, wie R. Jose im Namen der Verordnungsrichter zu Jerušalem sagt, für ein einjähriges Reis zwei Silberstücke und für ein zweijähriges vier Silberstücke [zu ersetzen]. Fraß es heranwachsendes Getreide, so ist, wie R. Jose der Galiläer sagt, nach dem Zurückbleibenden zu schätzen; die Weisen sagen, man schätze, wieviel [das Feld] vorher wert war und wieviel es nachher wert ist.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel